Page 1
Standard

אחת ששומעת #311 | 29/3/18 | פסח/א/ביב

♫  PLAY >> Listen to the Show

 

הפאזל השבועי הזה, של בניית הפלייליסט, חיבור שיר לשיר, האזנה חוזרת לחיבור ביניהם, האם זה מעבר חלק ומתאים, או האם משהו חורק לי שם? אולי שיר אחר? זה, או זה? כן! הצלחתי!
בין אלבומים חדשים, שמצטברים בכמויות אדירות בכל שבוע, לבין מוכרים ואהובים, ותגליות מחודשות של הישן, והאזנה לכל מה שחדש. להתאהב בקטע מסויים, או באלבום, ולשלב אותו בפאזל השבועי שלי (או לחילופין: להתאכזב מאלבום חדש של אמן אהוב, ולשלב כפיצוי או כתזכורת שיר אהוב מאלבום קודם). או השיר שלא מצליח להשתלב, לא משנה כמה אני מנסה.

The end
Standard

אחת ששומעת #303 | 18/1/18 | Inner Cell

♫ PLAY >> Listen to the Show

The Playlist:

  1. Peder – Timetakesthetimetimetakes (4:22) (And He Just Pointed to the Sky…, 2007)
  2. Alessandro Alessandroni – Sea Breeze (2:05) (Lost & Found – 1972-1978, 2018)
  3. Tom Waits – Downtown Train (3:52) (Rain Dogs, 1985)
  4. Zara McFarlane – Allies or Enemies (4:04) (Arise, 2017)
The end
Standard

אחת ששומעת #299 | 22/12/17 | Healing

♫  PLAY >> Listen to the Show

אז אמנם אני לא מהטיפוסים המופלאים הללו, שעומלים ומכינים סיכומי סוף שנה מוזיקליים שמעשירים את הנפש ואת הידע, אבל ארצה או לא, סוף השנה כן גורמת לי לחשבון נפש מוזיקלי קל, כך שהתוכנית השבוע בהחלט מייצגת חלק מהאלבומים שאהבתי במיוחד השנה (אלבומי השנה שלי!). 2017 היתה שנה של שפע מוזיקלי נפלא – כמו שאמרתי בתוכנית: ככל שהמצב הפוליטי מתדרדר, כך המוזיקה משתבחת. ואני בהחלט הרגשתי את זה השנה.
מבטיחה לעצמי בקול רם, מעל דפי הבלוג, לשאוף וכן להכין לפחות רשימה של האלבומים האהובים עלי השנה, ולו בשביל עצמי (טוב, נו, אולי מי מכם גם ישמח).
ועד אז, מוזיקה!

The end
The end
The end
Standard

אחת ששומעת #296 | 30/11/17 | Bodylife

♫  PLAY >> Listen to the Show

לא הייתי מצפה מהכניסה הרשמית של החורף להיות תקופה של שינויים או של החלטות. או של החלטות ושל שינויים. זה זמן של התכנסות, לא? חשבתי שבאביב מתחילים להניע דברים. אבל הי, כנראה שמכיון שהכל משתנה כל הזמן בכל מקרה, מדי פעם השינויים האלה צריכים גם לנבוע מאיתנו. בקיצור, תקופה של שינויים. והחלטות. התבחבשתי עם עצמי רבות בחודשיים האחרונים, בניסיון לגשר בין הפנטזיות לבין המציאות, ובעיקר כדי להבין בסופו של דבר שההחלטות שאני מקבלת צריכות להיות של הכאן והעכשיו, ולא של עתיד שאינו נודע.

The end