בהתחלה היה שקט – פוסט אורח של נועה לוי

בהתחלה היה שקט.

ואז, נדלק לו כפתור. רדיו. מוסיקה. רק מוסיקה.

מצעד הפזמונים העברי של קול ישראל.

“עוד יש מפרש לבן באופק,

מול ענן שחור כבד 

כל שנבקש לו יהי”

נעמי שמר על הפסנתר, שרה בחרישיות

את תפילותיה. את כאב המלחמה והתקווה שבאופק.

Let it be.

מקום שני, מקום ראשון, הפינה לשיפוטכם

והכפתור מגלגל תחנות על הסקאלה. 

“את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק,

את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק,

מוכרחים להמשיך לנגן, מוכרחים להמשיך לנגן…”

והיא המשיכה. קדימה ואחורה 

על סקאלת האיי.אם. 

ואז הגיעו שני רמקולים. אנטנה. אפ.אם. סטריאו.

“Heavenly shades of nights are falling

It’s twilight time

Out of the mist your voice is calling

It’s twilight time”

ספינת קול השלום, עם הביטלס,

הקאנטרי ו”עם שקיעת החמה”.

והיתה שם ג’וני מיטשל.

בתוך שעה של שירי פולק

זרחה לה והביטה

על העננים משני הצדדים.

ואני מנסה להבין ולכתוב לעצמי מהר  את המילים.

ואז הגיע הרדיו-טייפ. מתכוננת בדריכות להקלטה –

ציפורי לילה. מרתון ג’ואן ארמטריידינג,

מרתון דייר סטרייטס, דואטלון, טריאטלון

אחת וחצי, שתיים, שלוש,

ארבע לפנות בוקר לא נרדמת,

חמש, שש… והנה

זורחת השמש. 7:07. אלכס אנסקי

מקלחת, סנדביצ’ים ו”רוצי, שמוליק קורא לך”.

I don’t like Mondays

כן, גם אני. וגם את שלישי, רביעי וחמישי.

ואז מגיע שישי. כולנו בכיכר בתשע.

“גיל שש עשרה הכל כזה

מן קצפת ודובדבנים

גיל שש עשרה

רומן ראשון מוביל לרומן שני”. 

להקת אבבא בשטח –

נשבר המתח.

“You are the dancing queen

Young and sweet only seventeen”

ואז הגיע הפטיפון.

היהלום חזק והזרוע נטויה.

הקורבן: ג’ון לנון.

“I was the dream weaver

But now I’m reborn

I was the walrus

But now I’m john

And so dear friends

You’ll just have to carry on

The dream is over”

לא, לא, עדיין לא עבר החלום.

יש מוסיקה – יש חלום.

ובחלום, עולמות אחרים.

עולמות ירוקים אחרים.

ואז הגיע הקומפקט-דיסק.

צלילים מכוכב אחר.

“oh superman

Oh judge

Oh mom and dad

Mom and dad a a a aha…”

ואני מקפיצה אחורה וקדימה.

מדע גדול.

ואז הגיע המחשב,

ברוכים הבאים אל המכונה.

האינטרנט, הקבצים,

האכסון הגדול

והחיים הקטנים עם השפם.

“כל שנבקש לו יהי”


קצת תמונות נעות ושרות:

==========================

נועה ואני מכירות כך או אחרת בערך עשרים שנה, אבל רק בשנים האחרונות נוצר ביננו חיבור משותף – דרך המוזיקה, כמובן.
נועה מגישה ועורכת את אחת מתוכניות הרדיו היפות – קטיפה כחולה, שמשודרת ברדיו הבינתחומי ובמקביל ב-88FM. ומעבר לכך – היא אשת אשכולות אמיתית, שמרחיבה את אופקי בכל שיחה וכל מפגש.

רוצים לפתוח את אלבום הזכרונות שלכם ולשלוף משם תמונות מוזיקליות? מוזמנים לכתוב לי

One Response to “ בהתחלה היה שקט – פוסט אורח של נועה לוי ”

  1. מעולה.

    תודה

Leave a Reply

*
*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.