♫ אחת ששומעת #15 | 5/9/11 | אחת ממליון ♫
מקדישה את התכנית השבועית לחברי חדר המצב של המחאה החברתית, שהיתה לי הזכות להכיר ממש רגע לפני העצרת הגדולה. בכלל, מקדישה את התוכנית לכל מי שהרים את המחאה הנפלאה הזאת בארץ, לדפני ליף וחבריה, לדיירי המאהלים, ולכל מי שבנפשו לשנות את המצב הקיים, כל מי שמאמין שאפשר אחרת, שלא מקבל את הדברים כמובנים מאליהם, כל מי שבוחר בחיים!
—————————————————————————————————————–
♫ אחת ששומעת #13 | 22/8/11 | תרפיה במוזיקה ♫
והימים מוזרים פתאום, המציאות מתעוותת לכאן ולכאן, מה קורה ברחוב, מה קורה בעיתונים, מה קורה בלב, ואיפה כל אלו נפגשים, אם בכלל.
מזמינה לשעתיים של המציאות שלי, שעתיים של תרפיה במוזיקה.
♫ אחת ששומעת #12 | 15/8/11 | הפסקת צהריים ראשונה ♫
הפסקת צהרים ראשונה, בשידור חי! ולא סתם, שידור ראשון ביום האהבה. מה שאומר שמצפה לנו שנה מלאה באהבה.
ומעכשיו, כל שני בצהרים, בין 14:00-16:00, אחת ששומעת תעזור לכם לעכל את ארוחת הצהריים, לעבור את הרגעים הקשים בהם הגוף רק רוצה לנום קצת, ולהתאסף לקראת סיום יום העבודה והמסע הביתה.
אז כוונו את החוגה ל-106.2fm (במחשב זה יותר קל, וגם יותר קליט: 1062fm.co.il), ונפגש בשידור.
—————————————————————————————————————–
♫ אחת ששומעת #11 | 12/8/11 | וצריך גם לפרוק ♫
הזמן טס בימים אלו, שמתם לב? השבוע רק התחיל וכבר נגמר. וכל כך הרבה קורה באמצע, פיזית ונפשית. אירועים והתחדשויות, שיחות, היכרויות, פגישות ודיונים, התרחשויות, דעות ופוליטיקה… עומס טוב, מאד.
והמוזיקה? ממש, אבל ממש טובה.
עלה בי קצת הצורך לפרוק, ורצוי בריקוד, את כל מה שהצטבר בגוף, אז יש שעה שנייה ופאנקית ביותר, ושיר סיום קצר, שמוקדש לדברים שנגמרים מהר, מהר מדי, לפעמים. ושעה ראשונה עוטפת ומפנקת, מובילה בעדינות לקראת הקצב.
♫ אחת ששומעת #10 | 5/8/11 | שידורי המהפכה ♫
תקופה מרגשת, אינטנסיבית, עמוסה.
בהפגנה הגדולה בשבת הזעתי כל כך, שהרגשתי שזה מבריא אותי, מעין ניקיון פנימי. כמו sweat-lodge אינדיאני. מזיעים בו כאלו כמויות של נוזלים, שהזיעה נשארת מתוקה בסופו של דבר, כל המליחות נעלמת, ואם טועמים, לכולם יש אותו טעם. יש משהו מאחד בהזעה אינטנסיבית ומשותפת עם כל כך הרבה אנשים. 80 אלף איש, איזה דבר! מחכה להגיר זיעה בהפגנה מחר.
וכמו בלאומי, כך גם בפרטי – תקופה עמוסה, מרגשת, מלחיצה לפרקים, מאכזבת לפרקים, אבל תחושה גדולה של התחדשות וחיוניות.
והמוזיקה – מעט קצבית יותר הפעם, ובשעה השנייה דגש אמיתי על שירי מחאה, תקווה וקצב (וקצת, אבל ממש מעט, ציניות. אין ברירה).
יאללה מחאה, די למזגנים!
