Page 1
Standard

נערת רוק

לפעמים נקרה בדרך שיר, שמטריף אותי. שלצליליו אני יכולה לדמיין את עצמי בת העשרים רוקדת בטירוף. שומעת אותו שוב ושוב ושוב, ולא מסופקת, למרות שהוא זר כל כך לסגנון המוזיקלי שלי כיום. ובעצם, השיר הזה מדוייק גם למי שאני היום, כי אני חושבת שזה שיר הרוק המושלם – חכם, חד ומדוייק, שנון ומלא הומור, וכמובן: אוטוביוגרפי. והמוזיקה, והשילוב של קולות הרקע – הכל בו פשוט מושלם. גם הקליפ האלים עם הזומבים משלים את התמונה שכל כך הרבה מאיתנו מכירים טוב כל כך מגיל מסוים.

ללהקה קוראים “הרופאים” (Die Ärzte) – שם גאוני בפני עצמו, שיחד עם השיר משלים את התמונה של איך הכל קרה, ואיך הם הפכו להרכב רוק מצליח למרות שההורים קיוו כל כך שילמדו מקצוע מכובד.

חבל רק שלא כולם מבינים גרמנית.
לכן החלטתי לתרגם אותו, כדי שתוכלו להעריך גם, אפילו אם רק באופן חלקי. קולות הרקע מופיעים בסוגריים, להנאה מקסימלית.

more
Standard

יוסי בבליקי מארח אותי מארחת אותו במחסן

הפוסט החדש של פרוייקט הילדות שלי הוא בפורמט שונה מעט – יוסי בבליקי אירח אותי במחסן שלו, ונתן לי לתפוס את מקום המראיינת למשך השעה הראשונה, בה דיברנו על זכרונות הילדות שלו והמוזיקה שליוותה אותם. מיותר לציין ששעה לא הספיקה לדגדג ולו את הקצה של השפע והעושר הנפלאים שיוסי מביא איתו, וכולי תקווה שנמצא דרך להמשיך את מסע הזכרונות הזה יחד.
בשעה השנייה החלפנו מקומות, ויוסי חזר למושב הנהג, ואני לכסא האורחת, והשאלות הופנו אלי.
היו לי שעתיים זורמות, מעניינות, מצחיקות ומרגשות, שחלפו ביעף. אני חייבת לומר תודה גדולה ומיוחדת ליוסי על השעה השנייה, בה הוא אירח אותי באולפן, שאל אותי שאלות ואתגר אותי במחשבות ותובנות לגבי עצמי, שעשו לי חשק לעוד. לשבת עם מישהו באולפן ולנהל שיחה טובה ומעניינת – זה אדיר כל כך ולא מובן מאליו בכלל. תודה!

more
more
Standard

~ האלפרדים של אלפרד כהן ~ פוסט אורח

עוד לפני האלפרד שכולם מכירים אותו כאלפרד, היו כמה וכמה מינים של אלפרדים.
לא נחרוג מהסדר הטוב ונתחיל מההתחלה: אלפרד הראשון התפתח לראשונה בשכונה צפונית בבאר שבע, שכונה ד’, לפני 34 שנים וחצי. השנה 1981 ליתר דיוק. כור מחצבתו של האלפרד הקדום ביותר היה חדר השינה של הדודים שלו; משה, לוציאן (ניסים) ושמואל. שלושתם ישנו יחד באותו החדר, כך היה אז נהוג. שלושתם נהגו להקשיב יום יום, אחרי שחזרו מעבודתם, למוזיקה מרשת ג’ וגלי צה”ל, תקליטים וקלטות שקנו בתחנה המרכזית בבאר שבע, אזור דרומי יותר, שהשפיע על התהליך האבולציוני שעברו המינים השונים של אלפרד.

more
Standard

הרי מספיקה האפשרות להשפיע על ילד סקרן אחד – בועז עובד שלום

פחות או יותר לקראת יום הולדתי ה-32 החלה להעסיק אותי שאלה אישית מעניינת – מי אחראי לחינוך המוסיקלי שלי? הרי המוסיקה תמיד תפסה מקום רחב בחיי, והתחושה שלי היא שאני חווה אותם דרכה (או כמו שפעם זאפה אמר: “ללא מוסיקה בכדי לקשט אותו, הזמן הוא רק ערימה של דד-ליינים ותשלומי חשבונות”).  מאז שאני זוכר את עצמי הייתי סקרן לגבי מוסיקה, ותמיד הקדמתי את בני גילי בהאזנה לסגנונות ואמנים.

more
Standard

בהתחלה היה שקט – פוסט אורח של נועה לוי

בהתחלה היה שקט.

ואז, נדלק לו כפתור. רדיו. מוסיקה. רק מוסיקה.

מצעד הפזמונים העברי של קול ישראל.

“עוד יש מפרש לבן באופק,

מול ענן שחור כבד 

כל שנבקש לו יהי”

נעמי שמר על הפסנתר, שרה בחרישיות

את תפילותיה. את כאב המלחמה והתקווה שבאופק.

Let it be.

מקום שני, מקום ראשון, הפינה לשיפוטכם

more
Standard

המוזיקה של ילדותי – פוסט אורח של אידית גרשוני טירולר

גן חובה עם הגננת תמר, מסיבת סיום – הזיכרון המוזיקלי הראשון שאני משייכת אלי, ילדה קטנה בת 5 וחצי.  כנראה שהיה לנו איזה קטע ריקוד, אבל אני כבר הפלגתי בדמיוני עם השיר ונשאתי תפילות והזלתי דמעות. אין לי צל של ספק שהשיר, עם המוזיקה המתרוננת דווקא, סלל את המשך הדרך לאהובי נפשי – שירים מלנכוליים…

more
Standard

המוזיקה של ילדותי – פוסט אורח של ערן אבן

 

אי שם בשנת 93′, “פופוליטיקה” בערוץ הראשון, פאנל בנושא “שירת מחאה, מוזיקה והזניית השפה העברית”. מסביב לשולחן, בין היתר, אביב גפן, חמי רודנר, דליה רביקוביץ’, לפיד האב, דדי צוקר ועוד כמה. הם מדברים על המוזיקה הצעירה, זו שאני שמעתי אז, על כמה היא לא ברורה, לא “קוהרנטית”, כתובה ב”עברית של בוגרי אולפן” (ציטוט של דליה רביקוביץ’ שנחרט עמוק בזכרוני עד היום).
חמי רודנר אמר באותו הפאנל, במשפט שאותו אני מתקשה לצטט באותו הדיוק בו ציטטתי את רביקוביץ’, שבגיל הנעורים, מוזיקה מהווה מזור גדול עבור השומעים אותה. המילה “מזור” נתקעה לי במחשבות. פעם ראשונה ששמעתי אותה. הלכתי לחפש במילון. תרופה, מרפא.
וזה הרגיש לי כמו ההסבר הפשוט ביותר למה שמוזיקה עשתה לי. 

more