חג הפסח הזה היה עבורי בסימן מותה של סבתא שלי, שנפטרה ערב החג לפני שנה, אחרי תקופה ארוכה של חולי וקושי וכאב.
והיא איתי כל הזמן בלב, כל הזמן בראש. מתגעגעת אליה כל הזמן.
Standard
חודש של ימי הולדת וימי זכרון.
מתגעגעת כל הזמן לסבתא פנינה שלי, שנפטרה השנה. חושבת הרבה על אמא, שהשבוע היה יום השנה האחד עשר למותה, ויש לי כל כך הרבה שאלות לשאול את אבא, שלא איתנו כבר כמעט שש שנים.
געגועים.
גם לעולם שפוי יותר, לימים טובים יותר. אולי כמיהה זו המילה, לא געגוע. (כי מפחיד מה שקורה פה, מפחיד אותי מאד).